פלוגה באמבטיה: מעשה בביקור הכינה נחמה

כינים באמבטיה

פברואר 2016

אני חושבת שאת המשפטים 'אמא זה משגע אותי' ו 'אמא נו מגרד לי' אני שמעתי כבר יותר מדי פעמים בשבועות האחרונים ואני בתחושה שרק מהם מורכבים החיים שלי. אז נכון, אני אמא ל 3. ונכון, אני אוהבת אותם אהבת נפש. אבל מה, חייבים כינים בעסקת חבילה הזו? המשפטים האלו זה עוד החלק הקל, מסתבר. כי ביום שהגננת יהודית שלחה עם הקטנה את המכתב עם הכותרת 'שימו לב. הכינה נחמה חזרה', נכנסתי לכוננות ספיגה אמיתית.

בשער של הגן, שם אני מרגישה כאילו אני מגיעה לשחרר אותה ממעצר יום, האימהות אצלנו מדברות בדרך כלל על שלושה דברים- על האוכל הלא-משהו במועדונית, על האבא החתיך של הילד החדש ועל הניסיון להבין מי הדביק את האוצר שלהן בכינים. שתקום האמא שתודה שזה הילד שלה. הוא זה שהביא את הכינים לגן אחרי שהייתם בשבת בקטיף עצמאי בשדה פראי לא מוגדר ברחבי ארצנו. הוא זה שמתפלש בבוץ בפארק הציבורי ושונא לחפוף את השיער כל ערב, עושה סצינות ומתעקש להיכנס למיטה ללא מקלחת רצינית.

אם לא יעקב קדמן הרי שעד היום היינו מטפלות בכינים עם נפט. זה היה הפתרון של ההורים שלנו פעם מזמן אבל אנחנו לא אמיצות ולא מרעילות. למרות שאם זה היה טוב לחימום הבית זה היה גם טוב לראש שלנו אז, פעם. השבוע ניסיתי את הדרין once, תכשיר שמגיע בתרסיס והטייטל שלו הוא 'יעילות מוכחת בהשמדת כינים וביצי כינים'.

לכתבה המלאה לחצו כאן>

לכתבות נוספות מרחבי האינטרנט על הדרין וטיפול בכינים לחצו כאן>